פסק-דין בתיק ב"ל 36001-09-11

1.         התובעת בערעור זה קובלת נגד החלטת הנתבע שלא לאשר לתובעת גמלת ניידות רטרואקטיבית ממועד החלטת משרד הבריאות מיום 9.4.00.

2.         התובעת ילידת 1963 מוכרת כמוגבלת בניידות בשיעור של 60% מיום 27.3.11.

            קודם למועד זה והחל מיום 9.4.00 הייתה התובעת מוכרת כמוגבלת בניידות בשיעור של 50%.

            ביום 9.4.00 נשלחה אל התובעת הודעה מלשכת הבריאות המחוזית בדבר קביעת מוגבלות בניידות. במכתב צוין: " המעוניין בגמלת ניידות יגיש תביעה לגמלת ניידות לסניף המוסד לביטוח לאומי שבאזור מגוריו ויצרף את המסמכים המפורטים בגוף התביעה", בנוסף צוין בטופס: " בתנאים מסוימים, הגשת התביעה תוך 60 יום מיום קבלת תוצאות הבדיקה הרפואית עשויה לזכות בקצבת ניידות מיום הגשת הבקשה לבדיקה רפואית".

            כאמור מאז המכתב הנ"ל לא הוגשה בקשה ע"י התובעת ורק ביום 16.1.11 הגישה התובעת תביעה לגמלת ניידות והתביעה אושרה רטרואקטיבית בהתאם להוראות סעיף 16 להסכם הניידות.

3.         התובעת טוענת כי במסגרת ההודעות שקיבלה לא נאמר לה כי היא זכאית לגמלת ניידות ולא הוסבר לה שעליה לפנות למוסד לביטוח לאומי בנפרד ממשרד הבריאות. על כן החלטת הנתבע לדחות את פנייתה לתשלום רטרואקטיבי של גמלאות ניתנה שלא כדין.

            הנתבעת טענה כי בעניינה חל פסה"ד שניתן בתיק בל' ת"א 3645/07 גלסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, לפיו על המוסד לביטוח לאומי למצות זכאויות של זכאים לגמלת ניידות ולתקן את הטפסים של לשכת הבריאות כך שהזכאי לגמלה ידע כי עליו להגיש תביעה ויש מקרים אף שעל המוסד ליזום את התביעות.

            במקרה זה טוענת התובעת היה על המוסד לאחר פסה"ד לפנות לכל המבוטחים הפוטנציאליים הזכאים לגמלת ניידות על מנת ליישם את פסה"ד ולכן משלא עשה כן יש להורות למוסד לשלם את גמלאות הניידות לתובעת באופן רטרואקטיבי ממועד קביעת הנכות.

4.         מנגד הנתבע טען כי הזכות לגמלת ניידות מותנית בהגשת המסמכים עפ"י הקבוע בחוק ובתקנות ופקיד התביעות יבחן את הזכאות עפ"י הקריטריונים הקבועים בחוק. עצם קביעת אחוזי הנכות אינה מקנה באופן אוטומטי גמלת ניידות ולכן נדרשת תביעה פוזיטיבית לגמלת ניידות כפי שעשתה התובעת בפועל ביום ה- 16.1.11.

            ההודעה שנשלחה לתובעת מלשכת הבריאות אף היא מציינת באופן מפורש כי מי שמעוניין בגמלת ניידות יגיש תביעה לגמלת ניידות לסניף המוסד לביטוח לאומי שבאזור מגוריו ויצרף את המסמכים. התובעת לא עשתה זאת ואין לה אלא להלין על כך כנגד עצמה.

            הנתבע טוען כי פסה"ד בעניין הרוש ובעניין גלסמן אינם רלבנטיים למקרה זה ואינן יכולות להשליך על עניינו של מקרה זה.

5.         יוער על ידי בתחילתה של הכרעה זו כי כל הטענות המפורטות לעיל נטענו ע"י הצדדים במסגרת כתבי הטענות והסיכומים. הצדדים בדיון המוקדם הסכימו כי יוגש תצהיר לגבי העובדות ולאחר מכן ככל שהעובדות תהיינה מוסכמות ישקלו אם לנהל הוכחות או לסכם בכתב.

            מבלי שהצדדים הודיעו דבר כלשהו לביה"ד, הסכימו ביניהם להגיש סיכומים חלף תצהיר וכך בפועל הסכימו להסמיך את ביה"ד ליתן פס"ד בהתבסס על כתבי טענות בדן יחיד.

            על כן ניתן פס"ד זה בהתבסס על כתבי הטענות שהוגשו לתיק תוך הנחה כי כל העובדות המפורטות בסיכומי התובעת מוסכמות על הנתבע.

6.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפרטתי לעיל וכן את כתבי הטענות והמסמכים שצורפו אליהם, דין תביעת התובעת להידחות.

            כעולה מכתבי הטענות וכן מהתכתובת שצורפה לכתב התביעה, התובעת שהינה ילידת 1963 הוכרה כמוגבלת בניידות בשיעור 50% ע"י לשכת הבריאות המחוזית בת"א, מיום 4.4.00. הודעת הלשכה נשלחה לתובעת ביום 9.4.00 ובמסגרת ההודעה נרשם במפורש כי התובעת זכאית לערר על החלטת הועדה הרפואית של לשכת הבריאות שקבעה את אחוז הנכות.

עוד נקבע במכתב באופן מפורש כי מי שמעוניין בגמלת ניידות יגיש תביעה לגמלת ניידות לסניף המוסד לביטוח לאומי שבאזור מגוריו ויצרף את המסמכים המפורטים בגוף התביעה. בנוסף יש הסבר מי זכאי לקבל את גמלת הניידות.

עולה איפוא כי כבר במכתב שקיבלה התובעת בשנת 2000 מלשכת הבריאות נאמר מפורשות כי יש לה זכאות להגיש תביעה לגמלת ניידות למוסד לביטוח לאומי והתובעת בחרה שלא לקרוא את כל המכתב או להתייעץ בעניינו ובשל כך לא הגישה תביעתה למוסד לביטוח לאומי.

לכן טענותיה כי יש להחיל עליה את הקבוע בפסקי הדין בעניין ארוש וגלסמן דינם להידחות, שכן העקרון הקבוע בפסקי דין אלה כי לא נכתב במסגרת ההודעות הזכויות של המבוטח להגשת תביעה ובמקרה של התובעת הדבר רשום מפורשות במכתב לשכת הבריאות.